חוות שדה בר

חוות שדה בר הוקמה בשנת 1998 על גבעה קטנה ליד הישוב נוקדים שבמזרח גוש עציון. החווה הוקמה על ידי מספר מוסדות שונים הסוכנות היהודית,קק"ל וגורמים נוספים. מלכתחילה החווה הוקמה כמאחז רגיל, אולם בחודשים הראשונים מינה את עצמו יוסי בר יוסף (יוסי שדה) כמנהל המקום.

העלייה לקרקע בוצעה מלכתחילה באופן לא חוקי כמרבית המאחזים בשטחים, ובמשך הזמן נהפכה לחוקית. בשנתיים הראשונות החווה הייתה בנויה מארבעה קרוונים מגדל מים וגנראטור. באותה תקופה חיו בחווה יחד עם יוסי שדה, שמונה נערים ומבוגרים סך הכול. נערים ומבוגרים אלו היו חרדים לשעבר (מלבד מבוגר אחד) שהכירו את יוסי שדה עוד מתקופת מגוריו בקרית ארבע.

כדי להעניק פלטפורמה חוקית למאחז הוא העניק את השם חוות שדה בר למקום ובנוסף הקים יוסי, עמותה בשם " עמותת בית עציון ". מטרת העמותה כפי שנרשמה ברשם העמותות "להעניק קורת מחסה לנערים ללא עורף משפחתי".

לאורך השנתיים הראשונות של החווה ההתנהלות הייתה כמאחז נוסף בסגנון "נוער הגבעות" כאשר יוסי שדה, מתפקד כדמות "המבוגר האחראי" האיש הכריזמטי מול הנערים . לטענתו של יוסי הוא "בעל כוחות" וחלק מהטיפול שהוא היה מעניק לנערים היה קשור ביכולותו היחודית להעביר לך אנרגיה ולטפל בנפשך. יש לציין כי לימים קבעה הוועדה הממלכתית לחקירת האירועים בחוות שדה בר ומעשי יוסי שדה, כי הכן מר שדה ניצל ושיחק בנפשותיהם של הנערים כדי "לשלוט בנפשם" מתוך דוח הוועדה הממלכתית לחקירת האירועים בחוות שדה בר ויוסי שדה

יש לציין כי יוסי שדה, היה בין 26 באותה תקופה חסר כול השכלה (אפילו ללא 12 שנות לימוד) ועם עבר מפוקפק. הנערים והמבוגרים ראו ביוסי, חבר או אח מבוגר וסוחף. ההתנהלות ביום יום בחווה באותה תקופה הזכירה מחנה קיץ של חברים משותפים. הנערים והמבוגרים היו מבלים את רוב זמנם ברביצה בחווה ובהתעמרות בשכנים הערבים וכדומה.

חוות שדה בר – קבלת סמל המעון

בשנת 2000 הצליח יוסף בר יוסף, באופן תמוה וחשוד לקבל "סמל מעון" ממדינת ישראל אגף הרווחה. באותה תקופה מנכ"ל הרווחה מנחם וגשל, כיהן בתפקיד, והוא זה שאישר את הסמל מעון לעמותת בית עציון. יש לציין כי עד כמה שזה ישמע מטורף – מדינת ישראל באותה תקופה הפריטה את מוסדות המדינה של חסות הנוער ומר שדה שהיה מומחה בהתחזות ובניצול חולשות המערכת זיהה את ההזדמנות כדי לספק לעצמו נערים שהסתכלו עליו בעיניים מעריצות וכמובן יכניסו לו הרבה כסף כל חודש.

הרעיון של יוסי שדה, היה להקים עמותה ובעזרתה לקבל את הסמל מעון ועל ידי כך לקבל נערים בהפניה ממדינת ישראל ותשלום על הנערים (9229 ₪ כול חודש עבור כול נער) וכך לממן את פעילות החווה. נציין שהועדה הממלכתית שהקים שר הרווחה בוז'י הרצוג לחקור את "מחדל שדה בר" נדהמה אף היא מהענקת סמל מעון בזמנו ליוסי שדה ולעמותת בית עציון :

"לימים, בשנת 1998, פנה מר שדה לרשות חסות הנוער וביקש להכיר בחווה כמעון אליו יופנו קטינים על ידי שירותי הרווחה בצווים של בימ״ש לנוער או ללא צו. כתוצאה מפניה זאת, הועלו חשדות בפני הממונה על המעונות בדבר חשד לביצוע עבירות של התעללות בבעלי חיים ועבירות מין בקטינים על ידי מר יוסי שדה. חשדות אלה הופנו לטיפולה של משטרת ישראל, אשר פתחה בחקירה, וההכרה עוכבה על ידי שירותי הרווחה עד לסיום החקירה…….
הכרה זאת נוצרה, בין היתר, על רקע העובדה כי רשות חסות הנוער חיפשה אלטרנטיבות אחרות ויצירתיות שיוכלו לתת מענה לצרכים הייחודיים של ילדים מסוימים בקצה הרצף הטיפולי שלא יכלו להיקלט במוסדות הממסדיים הקיימים. על רקע זה, הייתה התייחסות חיובית לפנייתו של מר שדה אשר הציע להכיר במסגרת שכבר הייתה קיימת, גם כאשר מנהל המקום יתכן ולא היה עומד בקריטריונים הפורמאליים הנדרשים לתפקיד זה.

במקרה של ״שדה בר״, מר שדה לא זאת בלבד שהיה חסר כל השכלה פורמאלית בנושא חינוך או טיפול, אלא שבדיקה מעמיקה יותר של עברו ושל התנהלותו היה בה כדי לעורר סימני שאלה גדולים ואולי לפסול אותו כלל, מלשמש בתפקיד חינוכי טיפולי לאוכלוסיה מיוחדת זאת.

גם אם חברי הוועדה מקבלים את הטיעונים אשר קידמו את ההכרה ב״חוות שדה בר״ כמעון של החסות, אנו סבורים כי עצם ההתקשרות, בהעדר קבלת מלוא המידע, מהווה כשל. משהוחלט על התקשרות כזאת, ראוי היה, למצער, להקפיד הקפדת יתר על הנעשה בחווה באמצעות פיקוח ובקרה אינטנסיביים. בפועל, לאורך השנים לא הייתה בקרה מספקת על הנעשה בחווה, זאת אפילו במצבים בהם צפו ועלו חשדות לאירועים חריגים במקום"